בלוג זה, על כלי הנגינה היקרים לנו, התחיל בינואר 2022 והוא יעודכן בפוסט נוסף בכל חודש. אנו שולחים את העדכונים דרך הניוזלטר החודשי שלנו. אם אינך חבר ברשימת התפוצה שלנו, אפשר להצטרף אלינו דרך הקישור בעמוד זה למטה.

מרץ 2022


גיטרת 12 מיתרים EKO של לארי

 

קודם כל, אני חייב להתנצל שיש מעט מאוד צילומים מקוריים מהתקופה. לא היה בבעלותי אז מצלמה, וגם אם כן היה לי, פשוט לא עלה בדעתי לצלם תמונות. אם יצא לך להסתובב במקומות אלה אז, אני מקווה שכמה מהמקומות שאני מזכיר יחזירו לך זיכרונות.

 

בגיל 15, מכספי הבר מצווה שלי, קניתי (בעצמי!) את הגיטרה המקסימה הזו בחנות ברחוב אלנבי בתל אביב. לא החנות המפורסמת של גינזבורג, אלא חנות שכבר לא קיימת. (נחזור לגינזבורג בפוסט אחר.)

לא לקחתי את ה-EKO איתי לצבא - זה היה יקר לי מדי. וגם כבד מדי! אבל בתקופת הצבא שלי, יצאתי לנופש צבעי בגבעת אולגה, שם פגשתי חיילת ששרה את סגנון המוזיקה שלי. היה לנו קליק מוזיקלי בנינו ויחד שרנו הרבה בפני שאר החיילים, ישובים בחוץ על הדשא.

מלון נופש צבאי גבעת אולגה

אחרי שהשתחררתי מהצבא, אותה החיילת (לשעבר) יצרה איתי קשר וסיפרה לי שיש לה חבר שפותח מועדון לילה בתל אביב ושאם היא תמצא מישהו שילווה אותה בגיטרה, היא תוכל להופיע שם. המקום נקרא "בריזה" והוא היה ממוקם על חוף הים, סמוך לשגרירות ארה"ב. (כיום יוטבתה נמצאת במבנה הזה.) זה היה מועדון הלילה הראשון בו הופעתי אחרי הצבא.

 

מיקום מועדון הלילה "בריזה"

בחופשות בזמן הצבא, אני ומספר חברים נהגנו לבקר במועדון "הביקטה" של דני ליטני בגני התערוכה בתל אביב וגם שם הצלחנו לעלות על הבמה... אבל לא תמורת תשלום, רק ג'אמים בשביל הכיף. בהמשך הופעתי שם פעמים רבות, סולו או עם חברים - וכמעט תמיד דני ליטני היה מצטרף על טמבורין ומפוחית).

דני ליטני. למעשה היה לו זקן כשהכרתי אותו, אבל הבנת את התמונה.

בכל מקרה, בבריזה, תמיד עם גיטרת ה-EKO, הופעתי עם אותה החיילת-לשעבר רק שבועות בודדות - זה לא התאים לה והיא גם ממש לא התאימה למקום. היה לה קול נעים, אבל לא היה לה מושג איך להופיע והיא החליטה שזה לא בשבילה.

 

בערב הראשון בו הלכתי לבדוק את המקום לפני ההופעות שם, ראיתי צמד מופיע... הוא ניגן בגיטרה, היא שרה. הבחורה - שלי, עמדה בגובה כ-147 ס"מ והיה לה קול בדיוק כמו ג'ניס ג'ופלין, עם אותה נוכחות בימתית. היא הייתה בקהל באחת הפעמים האחרונות בהן הופעתי עם החיילת-לשעבר ואחרי ההופעה, שלי ניגשה אליי, אמרה שבן זוגה עוזב את הארץ ושאלה אם הייתי רוצה להופיע איתה.

 

שיתוף הפעולה הזה נמשך כשנה. הופענו בבריזה, בביקטה ועוד מספר מועדונים ומקומות בתל אביב והסביבה. אפילו הזמינו אותנו להופיע בשני בסיסי צבא שונים למסיבות קצינים! בתקופה זו, בבריזה, ניגש אלי בחור ושאל אם אני רוצה להצטרף ללהקה שלהם. שאלתי איזה סוג של מוזיקה הם עושים והוא אמר רוק ופאנק כבדים למדי. סירבתי. שם הלהקה – "הקליק".

 

באותה תקופה פגשתי עוד כמה מוזיקאים, בעיקר בבריזה. היה זוג צעיר אחד, לפני שירותם הצבאי - הוא היה אמריקאי במקור, היא נולדה באיראן. הם היו מאוד חמודים ביחד, ומוכשרים מאוד. ידעתי שילך להם טוב עם המוזיקה שלהם. שנה לאחר מכן הם התגייסו יחד לצבא והופיעו ביחד כצוות הווי ובידור. רק לאחר שהשתחררו מהצבא הם נודעו בציבור בשם רמי וריטה. לעתים קרובות שיתפתי פעולה איתם ועם הזמרים האחרים בשביל הכיף - אבל בעיקר עם רמי כשהוא ניגן בפסנתר, אני ב-EKO - לעתים קרובות היינו מצטרפים זה לזה לסט של השני. הייתה אווירה חופשית מאוד.

 

רמי וריטה, כפי שאני זוכר אותם מאז

שמעתי על פתיחת מועדון חדש בתל אביב, על חוף הים מתחת למלון הילטון, בשם "האסם". המועדון היה בבעלות של מתי כספי ואריק סיני. החלטתי לנסות להופיע שם לבד, מכיוון ששיתוף הפעולה עם שלי התחיל להתפוגג ואיבדתי בזה עניין. לקחתי את ה-EKO לאסם והצעתי להופיע שם. בתור אודישן ישבתי עם מתי כספי במרפסת בכניסה למועדון ושרתי את השיר Night Game של פול סיימון  עם ה-EKO שלי. הוא התרשם די כדי להעסיק אותי להופיע שם מדי שבוע במשך השנה שלאחר מכן, עד שהחלטתי לעזוב את המוזיקה כדי ללמוד ניהול בתי מלון.

 

אין צורך לחפש אותי כאן - זה מהעיתון "העולם הזה" לפני הביקור הראשון שלי במועדון.

מבנה החוף שכלל את מועדון הלילה אסאם (חץ) בקומה השנייה. במשך שנים רבות לאחר סגירת האסם, המקום היה מסעדת דגים משגשגת.

בזמן שהופעתי באסם, פגשתי עוד חבורה של אמנים מפורסמים. אני זוכר שישבתי באותו שולחן עם מתי, אריק סיני, אפרים שמיר, קורין אלאל וחברתה, דני פאר (הפסנתרן מגזוז, לא קריין הטלוויזיה), הפרברים ועוד רבים אחרים, רובם מוזיקאים מוכשרים שלא התפרסמו. הסיבה שישבנו יחד הייתה שבדרך כלל הייתי הופעת החימום, לפני שהזמרים ה"אמיתיים" עלו לבמה. התבקשנו לשבת יחד כדי שלא נתפוס יותר מדי שולחנות. המקום היה בדרך כלל עמוס.

 

בחור אחד שאיתו התחברתי היטב היה הבחור שליווה את אריק סיני. הוא היה מאוהב בעיקר בביטלס, אבל הייתה לו גם אהבה גדולה לסימון וגרפונקל. אני לא יכול לספור כמה פעמים קרה שהייתי מבצע את הופעת החימום, אחר כך הוא ואריק היו מבצעים את הסט שלהם וכשהם סיימו, אריק היה יורד מהבמה, אני הייתי תופס את מקומו ושרנו בעיקר שירי S&G ביחד עד השעות הקטנות של הלילה כשהיינו עייפים מכדי להמשיך. גם הבחור הזה עדיין לא היה מפורסם. שמו - דני רובס. אפילו היינו קצת דומים זה לזה - שנינו עם שיער מתולתל וזקן. הצליל המשולב של הגיטרה שלו ושל 12 המיתרים שלי היה קסום.


 

דני למעלה, אני למטה. לא ממש תאומים, אבל בכל זאת...

הופעתי באופן קבוע גם במועדון בתוך דיזנגוף סנטר בשם "שבלול". (רק שנים מאוחר יותר המועדון נפתח מחדש במיקום חדש כמועדון ג'אז.) למועדון הייתה ארכיטקטורה מעניינת – היה לו למעשה מבנה כמו שבלול! גובהו היה כשלוש קומות בפנים, שולחנות הוצבו בשביל מעגלי שעלה במפלסים, מסביב לקירות (קצת דומה למבנה של דיזנגוף סנטר עצמו, רק הרבה יותר קטן כמובן). הקומה התחתונה כוסתה בשולחנות המסעדה ובמפלס העליון היה בר. הבמה הייתה בערך באמצע הדרך למעלה, באחד הקטעים הרחבים יותר של השביל המעגלי ואי אפשר היה לראות את הבמה מהקומה התחתונה או מקומת הבר. אני מספר לך את כל זה כדי לסייע בהבנת מה שקרה שם כשאספר כאן למטה...


 

דיזנגוף סנטר

יום אחד, עמדתי ליד כספומט ברחוב דיזנגוף וגבר ניגש אליי ואמר, "אתה הזמר לארי, נכון?" (כמו ריטה ורמי, זה היה פופולרי עבור זמרים אלמונים להיות מוכרים רק בשמות הפרטיים שלהם.) הוא אמר שהוא חיפש אותי במשך חודשים ושהייתה לו הצעה עסקית בשבילי. הוא שאל אותי אם אוכל לבוא לפגוש אותו ברמת השרון. שאלתי אותו במה מדובר, הוא אמר שהוא יסביר הכל בפגישה. הייתי צריך עוד מידע כדי להסכים ואז הוא אמר שיש לו שותף שהוא מאוד מפורסם ויחד שניהם אכלו פעם במועדון שבלול בקומה התחתונה ושמעו מוזיקה מלמעלה. הבחור שדיברתי איתו אמר שזה נשמע כמו הקלטה של ​​דון מקלין, הבחור השני אמר שזו מוזיקה חיה. הם הימרו בניהם וכמובן שהבחור המפורסם ניצח. הם החליטו להציע לי הצעה... אבל הוא רצה לדבר על זה רק במשרד שלו. אז הסכמתי לפגוש אותו שם.

 

הגעתי למשרד שלו מספר ימים לאחר מכן. הוא היה לבד - קיוויתי לפגוש את השותף שלו שעדיין לא ידעתי מי הוא. לבסוף הוא אמר לי על מה מדובר. השותף העסקי שלו היה יגאל בשן, האיש הזה היה עורך דינו. יגאל התעניין בזמנו בקידום כישרונות צעירים ולנסות להכניס אותם לתחרות הקדם אירוויזיון, והם רצו לנסות לעשות את זה איתי!

 

השלב הראשון היה לפגוש את יגאל ולתת לו לשמוע אותי שוב שר ומנגן. מכיוון שיגאל היה איש מאוד עסוק, קבענו להיפגש יום אחד בדירת היוקרה שלו ב-6:30 בבוקר, לנגן ולשיר קצת עבורו בתור אודישן ואז ללכת איתו לאולפן ההקלטות בו הוא עבד על האלבום שלו שיצא מיד אחרי אלבומו הלהיט "סיוון". שם פגשתי את כל החבר'ה מהלהקה המדהימה שלו "ברוש" וצפיתי בהם עובדים על שיר שנקרא "רוצה הביתה" (לא אותו שיר שיצא מאוחר יותר, ששר בני אלבז). כשהגיטריסט שמוליק בודגוב ראה את הגיטרה שלי, הוא שאל אם הוא יכול להשתמש בה בהקלטה! אז, כן, שומעים את הגיטרה שלי שם, ואפילו די בולט. ישבתי שם מספר שעות וחיכיתי שהם יסיימו את הקלטת הגיטרה. במהלך הפגישה, מפיק האלבום גארי אקשטיין נכנס לאולפן, העיף מבט אחד בגיטרה שלי, אמר שיש לו את אותו דגם בדיוק ושזו אחת הגיטרות האהובות עליו!


 

השיר של יגאל בשן, בהשתתפות הגיטרה שלי, מנגן שמוליק בודגוב

מעולם לא שמעתי מאף אחד מהם שוב. וטוב שכך - לא רציתי לנסות להיכנס לתחרות האירוויזיון, גם אם הייתי יכול!

 

אחרי שהתחלתי ללמוד ניהול בתי מלון, כפי שהזכרתי קודם, הפסקתי לגמרי להופיע במוזיקה. זה היה בשנת 1982. המפגש הבא שלי עם הופעות מוזיקה היה רק בשנת 2003 (סיפורים לפוסטים עתידיים, עם כלים שונים) והגיטרה המקסימה הזו ישבה בתיק שלה במשך שנים רבות. רק לאחר שאני ומינדי עברנו לתובל בשנת 2012, הוצאתי אותו מהתיק ותליתי אותה על הקיר במקום בו היא נמצאת כעת מאחוריי תוך כדי כתיבת שורות אלו. לא היה אפשרי לנגן בה כי משהו בשריגים בצווארה לא היה בסדר.

 

אני שמח לומר שרק לפני מספר חודשים, הורדתי את ה-EKO מהקיר והחלטתי לראות אם אני יכול למצוא בדיוק מה הבעיה. ומצאתי אותה! אחד מהשריגים פשוט יצא מהמקום ועיוות את הצליל. עם קצת עבודה, הצלחתי להחליק את השריג ולדחוף אותו בחזרה למקומו, כך שהגיטרה עכשיו תקינה! החלפתי את המיתרים (משהו שלא עשיתי לה בערך 40 שנה!), ועכשיו אני נהנה מאוד לנגן בה! אולי יום אחד אני אעלה איתה לבמה כשמינדי ואני מופיעים.

 

במהלך השנים, פגשתי בכמה מהזמרים שהכרתי אז. ההורים שלי גרו בכפר ורדים, לא רחוק ממקום מגוריו של מתי כספי. ראיתי אותו יום אחד יושב בבית קפה במרכז המסחרי בכפר ורדים, ניגשתי אליו להגיד שלום. הוא פשוט נראה לא בנוח ולא הראה סימנים שהוא זכר אותי בכלל. כמו כן, נפגשתי במקרה את אריק סיני בחנות כלי זמר בדיזנגוף סנטר ביום שקניתי גיטרה אחרת. הוא אמר שהוא לא זוכר מה הוא אכל לארוחת בוקר - איך הוא יכול לזכור אותי מאז.

מצד שני, מינדי ואני הלכנו לראות את רמי קלינשטיין בסדנה אינטימית שהוא עשה בנושא הלחנה, באחד החדרים הקטנים בחלק האחורי של צוותא תל אביב. רמי כן זכר אותי מאז ושמח לשמוע על קריירת המוזיקה שלי ומינדי ביחד.  רמי בחור מקסים!

 

בחודש הבא, נספר לך על כלי נגינה שגם ללארי וגם למינדי יש היסטוריה רפואית!


 


פוסטים של כלי הנגינה שלנו:

מאי 2022

אפריל 2022

מרץ 2022

פברואר 2022

ינואר 2022

ליצירת קשר
054-6446396 / 050-5921628
[email protected]
או
[email protected]