מרץ - מורשת

אז ירדנו מהאוטובוס וצעדנו לכיוון המדרגות. לא יכולנו לראות לאן אנחנו הולכים, כי היו עצים שהסתירו מאיתנו את ראש גרם המדרגות, עם שלט בצד על מוזיאון.

טיפסנו בחוסר רצון במדרגות, נכנסנו לבניין ישר לתוך חנות מתנות עמוסה בכל מיני דברים שהיינו עייפים מדיי כדי אפילו להסתכל עליהם. שלחו אותנו לעבור דרך דלת ולרדת עוד כמה מדרגות לתוך אולם שיכול היה להיות מחסן של חנות גדולה בשוק הפשפשים. האולם היה מלא בעתיקות שעדיין לא הבנו מה הן. עמדו שם שורות של כסאות כתר מפלסטיק שהוצבו מול כמה פסנתרים. איש זקן עמד שם, מתחת לכובע רחב שוליים בסגנון אוסטרלי, שהזמין אותנו להיכנס ולשבת. חלק מהחדר היה חסום-חלקית על ידי וילון מהתקרה עד לרצפה. התחלנו להסתובב בחדר למרות ההזמנה שלו, אבל כשחלקנו התקדמנו אל מאחורי הווילון, הוא אמר בתוקף לא לעבור שם ובבקשה לבוא ולשבת.

אז התיישבנו והוא התחיל לדבר. מסתבר שהוא בן 97 (!) וכל חייו אסף תיבות נגינה עתיקות. אבל לא מהסוג הקטן שעומד על השידה שלך, אלא רהיטים גדולים המכילים תיבות נגינה מדהימות וכלי נגינה עצמיים, חלקם בני 150-200 שנה! הוא היה מאוד משעשע במצגת שלו, הסביר על כמה מהעתיקות וניגן כמה מהם, כולל פסנתר כנף של סטיינווי שמנגן בעצמו.

גולת הכותרת של המצגת הייתה מה שהיה מאחורי הווילון. זה היה אורגן מכני ענק בעל 84 מקשים - מילים לא יכולות לתאר את הכלי הפנטסטי הזה. אפשר לראות קצת ממנו בפעולה בסרטון למטה. עוצמת המוזיקה הייתה מאוד חזקה.

בדרכנו החוצה, היה לנו יותר כוח להסתכל על הפריטים בחנות המתנות. סוגים רבים ושונים של תיבות נגינה קטנות, כולל (נאמר לנו) המזוזות המוזיקליות היחידות בעולם!

אם אי-פעם ייצא לך לעבור באזור עין הוד, כדאי לא לפספס את פנינת המוזיאון הזו!

מוזיאון ניסכו למוזיקה מכנית