יולי - רמת סירין

רמת סירין - מופע והיסטוריה

לפני מספר לילות הופענו עבור חברה נפלאה למסיבת החברה השנתית שלהם במקום מאוד ייחודי. החברה – אגודת המים בקעת הירדן, והמקום – רמת סירין. רמת סירין נמצאת בהרים מעל מנחמיה, דרומה לכנרת.

אבל קודם קצת היסטוריה:

אגודת המים בקעת הירדן הוקמה בשנת 1978 ומספקת מים לשטחים החקלאיים המשתרעים על פני בקעת הירדן. כמו כן, העמותה מספקת מי שתייה לכל אזור דרום בקעת הירדן ואזור צפון בקעת המעיינות ומתחזקת מערכות ניקוז וביוב.

אמת המים הראשונה הוקמה בשנת 1932 ביוזמת דגניה ב' ובית זרע והונדסה על ידי מהנדס המים שמחה בלאס, שהתגורר אז בדגניה ב'. המים הובאו מהירדן במשאבות שקיבלו חשמל מתחנת הכוח בנהריים ומשם זרמו בכוח המשיכה בלבד אל השדות החקלאיים. השקיית אדמות הקיבוץ הללו אפשרה גם הסטת קרקעות להקמת קיבוץ אפיקים.

החלק השני בבקעת הירדן החל לפעול בשנת 1938 באשדות יעקב. הוא נבנה על ידי חברי הקיבוץ במשך מספר חודשים ומשתרע ממזרח לקיבוץ בכיוון דרום-צפון. המים הובאו מתחנת שאיבה על גדת נחל הירמוך ומשם זרמו לשדות הקיבוץ בדרום מזרח בקעת הירדן.

בראשית שנות הארבעים הצליחו המוסדות הציוניים לרכוש את כל אדמות הכפר צמח (סמח). ועדה מיוחדת חילקה את האדמות הללו בין הקיבוצים, כאשר כל קיבוץ קיבל חלקת אדמה באזור מזרח בקעת הירדן. אז הם הצטרפו לחמישה קיבוצים: דגניה א', דגניה ב', כנרת, בית זרע ואפיקים ויזמו הקמת אמת מים נוספת להשקיית שדותיהם. גם זה תוכנן על ידי שמחה בלאס ונחנך ב-1943.

מפעל השאיבה קיבל את השם "מכון חמשת הקיבוצים", ושוב נבחרה שמחה בלאס לתכנן את הפרויקט. בין השנים 1942-1943 נבנה המפעל. אלו היו שנות מלחמת העולם השנייה והורגש המחסור בחומרי בניין ובפועלים. על הקמת המפעל עמלו קבוצות של פועלי בניין מהקיבוץ. הצלם אליהו כהן מאשדות יעקב צילם במצלמתו את שלבי הבנייה:

אמות המים ותעלות הבטון הרבות שהתפצלו מהן, שינו את נוף האזור משומם ויבש לפורח וירוק. זו הייתה גם תרומה ויזואלית להפיכת הארץ לירוקה ופורחת וגם תרומה חברתית וחינוכית לסיפור המורשת הציונית בשטח.

כיום שלוש האמות המקוריות אינן פעילות עוד. מהזרוע הראשונה נותר קטע קצר ליד דגניה ב' שתוגבר בסיוע אגודת המים בקעת הירדן. כמו כן, נותר רק קטע קטן ממקטע אשדות-יעקב, שגם הוא שופץ על ידי אגודת המים עמק הירדן. האגודה השתמשה בתוואי האמות להנחת קווי מים ל'מפעל ההשבה' (השבת שפכים לחקלאות).

בשנות ה-70, לאחר שנושא המים הוסדר בחוק והחלה הקצאת מכסות המים לצרכנים, הפכו המים למצרך מוגבל. הדבר הוביל לייבוש בריכות דגים לא יעילות ולמעבר להשקיה חסכונית ויעילה.

בסוף שנות ה-70 יזמה וביצעה אגודת המים את פרויקט המים הפרטי הגדול ביותר במדינת ישראל באותה תקופה, שהביא מי השקיה לחקלאות לרמת סירין. פרויקט זה מעלה מים לגבהים של כ-600 מטר במספר תחנות ובריכות ובכך מאפשר להשקות כ-15 אלף דונם של אדמה, שהושקו עד אז רק במי גשמים.

זה היה די מלחיץ להגיע למקום האירוע מכיוון שדרש מאיתנו לנסוע כ-10 ק"מ במה שאפשר לתאר רק ככביש ללא כביש, לכן זה הרגיש הרבה יותר ארוך! אבל אז הגענו למקום המדהים הזה - התמונות מדברות בעד עצמן.